החלטה בתיק בפ"מ 10127-02-11

זוהי   החלטה בבקשה  לביטול  צו איסור שימוש שניתן  כנגד רכב מס'  ...

הצו ניתן ביום  27.02.11 לאחר שנהג  ברכב  "נתפס" על ידי שוטר מסיע נוסעים בשכר ונרשם נגדו  צו  בגין ביצוע עבירה  לפי תקנה  84 ב' ל- ת"ת  "האוסרת הסעת נוסעים בשכר או בתמורה אחרת"  אלא  אם הדבר הותר כדין.

בקשה זו  הוגשה  ע"י המבקשת,  שהינה בעלת הרכב ואימו של הנהג, שביצע - לפי הנטען - את העבירה.

אין מחלוקת  כי המבקשת  הינה אישה מבוגרת, ללא  רישיון נהיגה  כלל,  "שבנה מסיע  אותה ממקום למקום " ברכב נשוא הבקשה.

טענתה העיקרית  של ב"כ המבקשת הינה  כי אין ראיות ישירות כנגד הנהג, לא נגבו עדויות ו/או מזכרים  מאותן נשים, שהסיע הנהג - כביכול -  ברכב בשכר וכן תגובתו של הנהג נרשמה  בשלב מאוחר יותר ע"י  השוטר שלא בנוכחותו  ולכן אינה נושאת חתימתו של הנהג.

מאידך, סבור ב"כ המשיבה כי יש יותר מראיות  לכאורה להוכחת  העבירה, לפחות בשלב זה של ההליך ועוד עולה מן הראיות,  כי לא מדובר במקרה חד פעמי - "מעשה חסד" -  כפי שמנסה  ב"כ המבקשת  לטעון.

אכן,  נטען כי בסך הכל  הסיע הנהג  אישה מבוגרת  שהתעלפה  -  כביכול - בשוק  והוא רק רצה לעזור לה.

אלא, עיון מעמיק בחומר הראיות  מראה תמונה אחרת  לגמרי, שאינה מתבססת אך ורק על דו"ח השוטר.

די להצביע על דברי הנהג  בפני קצין הפוסל  - "אני לא הסעתי אותה בתשלום, היא אמרה לי קח 20 ש"ח, קנה  לך מנת פלאפל , זה בשביל שעזרת  לי,  ועשיתי  לה מצווה, האישה התעלפה בשוק , אני הבאתי  אותה הביתה, לא לקחתי כסף בשביל הנסיעה.  הרכב לא שלי, אף פעם לא הסעתי ואם לקחתי מישהו  ונתן לי 10, 20 שקל זה עבור עזרה עם הסלים, לא בשביל הנסיעה  - אתה חייב לעזור לי".

תגובה  זו מדברת בעד עצמה, מצביע כי זו לא פעם יחידה  ואין נפקא מינה אם הנהג  מגדיר  התשלום כעזרה בשביל הסלים או לקנות פלאפל ולא  כ- דמי הסעה.

אלא מעבר לדו"ח המפורט  של השוטר שהבחין  בשתי נוסעות  ברכב, והן מסרו לו כי הן תמיד משלמות  10 ש"ח בגין נסיעה, הודה לכאורה  הנהג  בפניו  וביקש שהוא יוותר לו, ניסה הנהג  עוד להשפיע  על השוטר באמצעות  שוטרים  ומתנדבים  נוספים. גם אם אין חתימתו של הנהג מתנוססת  על הדו"ח , אין לבטל  אותה כליל  בשלב זה של ההליך.

אני מפנה גם למזכר  של אלעזאזמל  פרג',  שסר לבית הנהג למסור לו  הזמנה, אמר לו הנהג  " בסה"כ  לקחתי  ממנה  10 שקלים,  לא  גנבתי, לא רצחתי  ולא שדדתי" , (ראה גם המזכר של אבו להה מוחמד).

עוד יש לציין כי השוטר רשם את פרטי הנוסעת, ואין לשלול האפשרות  כי המשטרה  תגבה ממנה עדות ותביא  אותה למשפט, אם יהיה צורך בכך.

לציין כי הנהג צבר  30 הרשעות  קודמות ולכן, לא מדובר בעבר תעבורתי מקל.

בשלב מקדמי של ההליך, די בתשתית  ראיות לכאורית לביסוס האשמה  המיוחסת  לנהג. ראה פסקי הדין שניתנו  ע"י בית המשפט העליון בענין הטענה  להעדר כיול של מכשירי  מדידה  (בש"פ 6983/10) אדם קדוש נ' מ"י , בש"פ  7855/10  ברוך טרכטנברג  נ'  מ"י  ו- בש"פ  6732/10 מ"י  נ'  שגיב בן שלום).

לא רק שאני מסיק כי הרכב נמצא דרך קבע אצל הבן ולאוו  דווקא אצל המבקשת, אלא מדובר בתופעה שאינה בכלל חד פעמית, אלא דרך הנהג  להתפרנס, תוך  פגיעה ותחרות  בלתי הולמת  ביתר ציבור המסיעים , הנדרשים  לעמוד  בתנאים הקבועים  בחוק.  

חומרה   נוספת  הינה כי בהנחה שאכן היה ביטוח לרכב, אין הביטוח "הרגיל"  תופס לגבי הסעה בשכר.

עצם  היותה  המבקשת "בעלת" רכב מסחרי,  כאשר  אין לה  ככלל  רשיון נהיגה וזקוקה  רק  להסעה לסידורים , אומרת  "דרשני ".

מכל המובא לעיל, וגם אם השארת צו  איסור השימוש  פוגעת במידה מסוימת  בנוחות המבקשת,  היא היתה צריכה לקחת  אפשרות זו בחשבון כאשר  השאירה את הרכב  בידי בנה  ובמקרה  דנן, הנני סבור כי קצין הפוסל  פעל כחוק ויש להעדיף את האינטרס  הציבורי  העומד מאחרי התכלית לחוק, שהוסיפה  אמצעי נוסף בידי המשטרה להילחם  בעבירות תנועה חמורות ,  וזאת על ידי  פגיעה מידתית בבעלי הרכב  בתקווה  שזה יניע אותם לפקח  ולהשגיח  על הנעשה ברכבם.